<h1>ספר החינוך מצוה קי"א</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שלא לאכול ולשתות תקרובת עבודה זרה, שנאמר [שמות ל"ד] השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ... וקרא לך ואכלת מזבחו. משרשי המצוה להרחיק ולסלק כל עניין עבודה זרה וכל דבר המיוחס אליה מבין עינינו וממחשבתינו, וביסוד ריחוק העבודה זרה כתבנו למעלה מה שידענו בו. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז נ"א ע"ב] שכל דבר שעשו ממנו תקרובת לעבודה זרה אסור ואפילו מים ומלח, כלומר שאף על פי שמים ומלח הם דברים קלים ואיפשר לומר בהם שאינה לתקרובת ולא הניחום לפני עבודה זרה לכוונת כבוד כלל, אף על פי כן אסור. וכן אסרו זכרונם לברכה [ע"ז כ"ט ע"ב] לרוב ריחוק זה כל יין של גוי אף על פי שלא ידענו בו שנסכוהו לעבודה זרה, והוא נקרא להם סתם יינם, אלא שחילקו זכרונם לברכה [ע"ז ע"ד ע"א] בין הנסך בידוע לסתם יינם, שהידוע איסורו במשהו מן התורה ולוקין עליו מדכתיב [דברים י"ג] ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ובסתם יינם שאין איסורו אלא מדבריהם אין בחייוב שתייתו אלא מכת מרדות, ובשותה ממנו רביעית, אבל בפחות מרביעית אין בו מכת מרדות, ומכל מקום אסור הוא מדבריהם אפילו במשהו בהנאה. ובשאר דברים שבעולם חוץ מיין לא החמירו זכרונם לברכה לאסור כל הנמצא בידם בסתם מפני חשש תקרובת עבודה זרה או חשש עבודה זרה עצמה זולתי בדברים שבהם ניכר שהם עשאום לכך, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז מ' ע"ב] בעניין צלמים שסתם הצלמים לעבודה זרה יעשום ולפיכך אסרו אותם, ואפילו המוצא אותם מושלכים אינו רשאי ליטלם כי אם בתנאים ידועים, כמו שפירשו הם זכרונם לברכה [שם מ"א ע"א]. וכן נראה בודאי בכל דבר שהישראל חושב שנעשה בו תקרובת שאסור לו ללוקחו מהם.
ועוד עשו הרחקות רבות בעניין היין לפי שהוא עיקר שמחת הזבח להם, ועוד שהתורה הזכירה איסורו בפירוש, כמו שכתוב בפרשת האזינו [דברים ל"ב] ישתו יין נסיכם, ועל כן החמירו זכרונם לברכה בו ואמרו להרחקת העניין שאפילו יין של ישראל מיד שיגע בו גוי יהא אסור אפילו בהנאה. ואל יקשה עליך איך יוכל הגוי לאסור יין של ישראל, והא קיימא לן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו [חולין מ' ע"ב]. שלא נאמר זה אלא כגון משתחוה לבהמת חבירו שלא עשה מעשה בגוף הדבר, אבל כל זמן שיעשה מעשה בגוף הדבר ואפילו מעשה מועט כי האי דנגיעה יש לו כח לאסור דבר שאינו שלו מדרבנן שהחמירו בדבר, אבל לא מדאורייתא עד שיעשה מעשה גדול כגון שחיטת בהמה שהוא מעשה גדול. וכן אם נסך היין לפני העבודה זרה ממש גם זה הוא מעשה גדול, אבל נגיעה ביין שלא בפני עבודה זרה מעשה מועט הוא, ומכיון שהוא מועט ואין האיסור אלא מדרבנן התירו זכרונם לברכה [ע"ז נ"ט ע"ב] ליטול תשלום מה שאסר מיד האוסר, ואף על פי שבגוף הדבר החמירו לאוסרו בהנאה, בתשלומין לא החמירו לפי שאין התשלומין אלא כעין תשלומי נזק ואינו נהנה מדבר האסור אלא שלוקח תשלומי נזקו מיד האוסר. וכן החמירו זכרונם לברכה הרבה ברחוק יין שנתנסך ממש לעבודה זרה או בכל דבר שהוא מעבודה זרה יותר מכל איסורין שבתורה, שאין לך דבר שאסור בהנאה בכל התורה שנתערב בהיתר ואיננו ניכר, שלא יהא תקנה בהנאתו, ואפילו לח בלח, עם מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בגמרא [ע"ז ע"ד ע"ב] שימכר כולו לגוים חוץ מדמי האסור שבו, והוא שיהא מן הדברים שאינן ניקחין מן הגוים כדי שלא יכשל בהן שום אדם מישראל שיקחנו מן הגוי, אבל ביין נסך גמור ובכל דברי עבודה זרה אין להם תקנה בימכר כולו לגוי וכולי, וכל שכן שאין להן תקנה ביוליך הנאה לים המלח. ומיהו דווקא בשנתערב יין נסך ממש ואפילו טיפה ממנו בקנקן מחזיק כמה סאין הוא דין זה שאין לו תקנה להנאתו לעולם, אבל אם נתערב ממנו חבית אחת בחביות אחרות של יין כשר, כיון שלא נתערב גוף האיסור ממש אלא כל אחד בפני עצמו הוא יש לו תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל שימכר כולו לגוים וכולי. וכן בסתם יינן יש לנו תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל, ואפילו נתערב ממש, כדין שאר איסורין כיון שאינו יין נסך גמור.
ועוד יש לך לדעת שכל איסורין שבתורה שאוסרין תערובתן בהנאה אין אוסרין אותן אלא אם כן יש מן האיסור שנתערב בהיתר בכדי נתינת טעם בהיתר זולתי אם יהיה אותו איסור דבר חשוב, כי כל דבר חשוב כגון חתיכה הראויה להתכבד וכיוצא בה אוסרין בכל שהן, אבל כל שאינו דבר חשוב אינו אוסר תערובתו בהנאה אלא אם כן יהיה בו בכדי נתינת טעם כמו שאמרנו חוץ מיין נסך וכל ענייני עבודה זרה שאוסרין במשהו בהנאה כל שנתערב עמהם. ואין שום דבר אחר בעולם יוצא מכלל זה חוץ מכלאי הכרם וחמץ בפסח לדעת קצת מפרשין שהן אוסרין בהנאה תערובתן באחד ומאתים בין במינן בין שלא במינן, ועולה באחד ומאה. ולעניין התקנה שיש להם כבר אמרנו כי לכל האיסורין יש תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל חוץ מכל איסורי עבודה זרה שנתרבה גוף האיסור ממש שאין לו שום תקנה לעולם, וזהו מחומר עבודה זרה. והפוך והפך בגמרא כי כל זה תמצא בה מבואר עם הפירושים הטובים, ושמור הדברים כי בהרבה מקומות בתלמוד תצטרך אליה, ועל כן הארכתי בהן שלא כמנהגי בקונטריסין אילו. ועוד הרחיקונו זכרונם לברכה [ע"ז ס"ב ע"א] מאיסור יין נסך לומר שאפילו שכר של יין נסך יהא אסור בהנאה, גם הפליגו בריחוקו לומר שאפילו הנשכר לשבור חביות יין נסך אם יהיה שכרו אסור מפני שהוא רוצה בקיומו זמן מועט, כלומר שרוצה שיהיה קיום היין בחביות עד שישברם הוא כדי שירוח שכרו על השבירה, כי הם זכרונם לברכה רצו לעקור ממחשבתינו שלא נהיה חפיצים בקיומו אפילו רגע אחד לרוב מיאוסינו בכל מיני עבודה זרה, והיתה התשובה ישבור ותבא עליו ברכה שממעט את התפלה. ויתר פרטיה הרבים כגון מי שעושה יין נסך לאוסרו אפילו בהנאה, ומי אוסרו בשתייה דווקא, ומאימתי נעשה יין נסך, ודיני מגעו של גוי בכוונה ושלא בכוונה, וכחו וכח כחו וסיוע ישראל עמו, ואי זו שמירה תספיק לנו בינינו בביתו של גוי או בביתינו אם יש שם גוי או פקדון והניח שם גוי, כגון הנכנס ויוצא, שמותר היין, ודיני האסור שיש לנו בכלי יינן, ודיני כשירן, ורובי הפרטים שבאו לנו גם כן בכלי בישוליהן והוא העניין הנקרא גיעולי גוים, ודיני ריחוקינו שלא לשקץ נפשינו גם כן בענינין הנגררין אחר דברים אילו המאוסות, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [מכות ט"ז ע"ב] שלא לאכול ולשתות בכלים מאוסים כגון כלי השתן והצואה וקרנא דאומנא לפי שיש בדבר שיקוץ הנפש, ויתר פרטיה מבוארים בפרקים האחרונים של עבודה זרה וקצת מהן בחולין.
ונוהגת אזהרה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקיבות. ועובר עליה ואכל כל שהוא או שתה אפילו טיפת יין נסך גמור לוקה, שאין דין דברים אילו כדין שאר דיני איסורי מאכלות שהן בכזית, ודין שתייה ברביעית, לפי שעל עבודה זרה הזהירה תורה ואמרה [דברים י"ג] לא ידבק בידך מאומה מן החרם, כלומר ואפילו כל שהוא. בזאת המניעה של יין נסך הרמב"ם זכרונו לברכה [בספר המצוות] והרמב"ן זכרונו לברכה [בהשגות] שניהם יודו שיש בזה לאו ושהוא נמנה בחשבון הלאוין, אמנם נחלקו בו בעניין זה, כי הרמב"ם זכרונו לברכה יוציא איסור יין נסך מן המקרא שכתוב בפרשת האזינו שנאמר [דברים ל"ב] ישתו יין נסיכם, ואיסור שאר תקרובת עבודה זרה מלא ידבק בידך מאומה מן החרם [דברים י"ג], ומלא תביא תועבה [דברים ז'], והרמב"ן זכרונו לברכה כתב כי מפסוק זה דהשמר לך וגומר [שמות ל"ד] נלמוד איסור כל תקרובת עבודה זרה ויין נסך בכלל. ואני כתבתי זה המקרא כדעתו שלא כמנהגי בכל הספר כי כולם כתבתים כדעת הרמב"ם זכרונו לברכה, אבל בכאן ראיתי שהפסוק הזה נאה מאד לדרוש ממנו העניין, ועוד שיש בו אזהרה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [עירובין צ"ו ע"א] כל מקום שנאמר בו השמר, פן, ואל, וכולי, ובפסוק ישתו יין נסיכם אין שם אזהרה. גם ראיתי גדולים ממחשבי המצות שכתבו כן.
<h2>דף נא:</h2>
שלא לאכול ולשתות תקרובת עבודה זרה, שנאמר [שמות ל"ד] השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ... וקרא לך ואכלת מזבחו. משרשי המצוה להרחיק ולסלק כל עניין עבודה זרה וכל דבר המיוחס אליה מבין עינינו וממחשבתינו, וביסוד ריחוק העבודה זרה כתבנו למעלה מה שידענו בו. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז נ"א ע"ב] שכל דבר שעשו ממנו תקרובת לעבודה זרה אסור ואפילו מים ומלח, כלומר שאף על פי שמים ומלח הם דברים קלים ואיפשר לומר בהם שאינה לתקרובת ולא הניחום לפני עבודה זרה לכוונת כבוד כלל, אף על פי כן אסור. וכן אסרו זכרונם לברכה [ע"ז כ"ט ע"ב] לרוב ריחוק זה כל יין של גוי אף על פי שלא ידענו בו שנסכוהו לעבודה זרה, והוא נקרא להם סתם יינם, אלא שחילקו זכרונם לברכה [ע"ז ע"ד ע"א] בין הנסך בידוע לסתם יינם, שהידוע איסורו במשהו מן התורה ולוקין עליו מדכתיב [דברים י"ג] ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ובסתם יינם שאין איסורו אלא מדבריהם אין בחייוב שתייתו אלא מכת מרדות, ובשותה ממנו רביעית, אבל בפחות מרביעית אין בו מכת מרדות, ומכל מקום אסור הוא מדבריהם אפילו במשהו בהנאה. ובשאר דברים שבעולם חוץ מיין לא החמירו זכרונם לברכה לאסור כל הנמצא בידם בסתם מפני חשש תקרובת עבודה זרה או חשש עבודה זרה עצמה זולתי בדברים שבהם ניכר שהם עשאום לכך, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז מ' ע"ב] בעניין צלמים שסתם הצלמים לעבודה זרה יעשום ולפיכך אסרו אותם, ואפילו המוצא אותם מושלכים אינו רשאי ליטלם כי אם בתנאים ידועים, כמו שפירשו הם זכרונם לברכה [שם מ"א ע"א]. וכן נראה בודאי בכל דבר שהישראל חושב שנעשה בו תקרובת שאסור לו ללוקחו מהם.
ועוד עשו הרחקות רבות בעניין היין לפי שהוא עיקר שמחת הזבח להם, ועוד שהתורה הזכירה איסורו בפירוש, כמו שכתוב בפרשת האזינו [דברים ל"ב] ישתו יין נסיכם, ועל כן החמירו זכרונם לברכה בו ואמרו להרחקת העניין שאפילו יין של ישראל מיד שיגע בו גוי יהא אסור אפילו בהנאה. ואל יקשה עליך איך יוכל הגוי לאסור יין של ישראל, והא קיימא לן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו [חולין מ' ע"ב]. שלא נאמר זה אלא כגון משתחוה לבהמת חבירו שלא עשה מעשה בגוף הדבר, אבל כל זמן שיעשה מעשה בגוף הדבר ואפילו מעשה מועט כי האי דנגיעה יש לו כח לאסור דבר שאינו שלו מדרבנן שהחמירו בדבר, אבל לא מדאורייתא עד שיעשה מעשה גדול כגון שחיטת בהמה שהוא מעשה גדול. וכן אם נסך היין לפני העבודה זרה ממש גם זה הוא מעשה גדול, אבל נגיעה ביין שלא בפני עבודה זרה מעשה מועט הוא, ומכיון שהוא מועט ואין האיסור אלא מדרבנן התירו זכרונם לברכה [ע"ז נ"ט ע"ב] ליטול תשלום מה שאסר מיד האוסר, ואף על פי שבגוף הדבר החמירו לאוסרו בהנאה, בתשלומין לא החמירו לפי שאין התשלומין אלא כעין תשלומי נזק ואינו נהנה מדבר האסור אלא שלוקח תשלומי נזקו מיד האוסר. וכן החמירו זכרונם לברכה הרבה ברחוק יין שנתנסך ממש לעבודה זרה או בכל דבר שהוא מעבודה זרה יותר מכל איסורין שבתורה, שאין לך דבר שאסור בהנאה בכל התורה שנתערב בהיתר ואיננו ניכר, שלא יהא תקנה בהנאתו, ואפילו לח בלח, עם מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בגמרא [ע"ז ע"ד ע"ב] שימכר כולו לגוים חוץ מדמי האסור שבו, והוא שיהא מן הדברים שאינן ניקחין מן הגוים כדי שלא יכשל בהן שום אדם מישראל שיקחנו מן הגוי, אבל ביין נסך גמור ובכל דברי עבודה זרה אין להם תקנה בימכר כולו לגוי וכולי, וכל שכן שאין להן תקנה ביוליך הנאה לים המלח. ומיהו דווקא בשנתערב יין נסך ממש ואפילו טיפה ממנו בקנקן מחזיק כמה סאין הוא דין זה שאין לו תקנה להנאתו לעולם, אבל אם נתערב ממנו חבית אחת בחביות אחרות של יין כשר, כיון שלא נתערב גוף האיסור ממש אלא כל אחד בפני עצמו הוא יש לו תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל שימכר כולו לגוים וכולי. וכן בסתם יינן יש לנו תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל, ואפילו נתערב ממש, כדין שאר איסורין כיון שאינו יין נסך גמור.
ועוד יש לך לדעת שכל איסורין שבתורה שאוסרין תערובתן בהנאה אין אוסרין אותן אלא אם כן יש מן האיסור שנתערב בהיתר בכדי נתינת טעם בהיתר זולתי אם יהיה אותו איסור דבר חשוב, כי כל דבר חשוב כגון חתיכה הראויה להתכבד וכיוצא בה אוסרין בכל שהן, אבל כל שאינו דבר חשוב אינו אוסר תערובתו בהנאה אלא אם כן יהיה בו בכדי נתינת טעם כמו שאמרנו חוץ מיין נסך וכל ענייני עבודה זרה שאוסרין במשהו בהנאה כל שנתערב עמהם. ואין שום דבר אחר בעולם יוצא מכלל זה חוץ מכלאי הכרם וחמץ בפסח לדעת קצת מפרשין שהן אוסרין בהנאה תערובתן באחד ומאתים בין במינן בין שלא במינן, ועולה באחד ומאה. ולעניין התקנה שיש להם כבר אמרנו כי לכל האיסורין יש תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל חוץ מכל איסורי עבודה זרה שנתרבה גוף האיסור ממש שאין לו שום תקנה לעולם, וזהו מחומר עבודה זרה. והפוך והפך בגמרא כי כל זה תמצא בה מבואר עם הפירושים הטובים, ושמור הדברים כי בהרבה מקומות בתלמוד תצטרך אליה, ועל כן הארכתי בהן שלא כמנהגי בקונטריסין אילו. ועוד הרחיקונו זכרונם לברכה [ע"ז ס"ב ע"א] מאיסור יין נסך לומר שאפילו שכר של יין נסך יהא אסור בהנאה, גם הפליגו בריחוקו לומר שאפילו הנשכר לשבור חביות יין נסך אם יהיה שכרו אסור מפני שהוא רוצה בקיומו זמן מועט, כלומר שרוצה שיהיה קיום היין בחביות עד שישברם הוא כדי שירוח שכרו על השבירה, כי הם זכרונם לברכה רצו לעקור ממחשבתינו שלא נהיה חפיצים בקיומו אפילו רגע אחד לרוב מיאוסינו בכל מיני עבודה זרה, והיתה התשובה ישבור ותבא עליו ברכה שממעט את התפלה. ויתר פרטיה הרבים כגון מי שעושה יין נסך לאוסרו אפילו בהנאה, ומי אוסרו בשתייה דווקא, ומאימתי נעשה יין נסך, ודיני מגעו של גוי בכוונה ושלא בכוונה, וכחו וכח כחו וסיוע ישראל עמו, ואי זו שמירה תספיק לנו בינינו בביתו של גוי או בביתינו אם יש שם גוי או פקדון והניח שם גוי, כגון הנכנס ויוצא, שמותר היין, ודיני האסור שיש לנו בכלי יינן, ודיני כשירן, ורובי הפרטים שבאו לנו גם כן בכלי בישוליהן והוא העניין הנקרא גיעולי גוים, ודיני ריחוקינו שלא לשקץ נפשינו גם כן בענינין הנגררין אחר דברים אילו המאוסות, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [מכות ט"ז ע"ב] שלא לאכול ולשתות בכלים מאוסים כגון כלי השתן והצואה וקרנא דאומנא לפי שיש בדבר שיקוץ הנפש, ויתר פרטיה מבוארים בפרקים האחרונים של עבודה זרה וקצת מהן בחולין.
ונוהגת אזהרה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקיבות. ועובר עליה ואכל כל שהוא או שתה אפילו טיפת יין נסך גמור לוקה, שאין דין דברים אילו כדין שאר דיני איסורי מאכלות שהן בכזית, ודין שתייה ברביעית, לפי שעל עבודה זרה הזהירה תורה ואמרה [דברים י"ג] לא ידבק בידך מאומה מן החרם, כלומר ואפילו כל שהוא. בזאת המניעה של יין נסך הרמב"ם זכרונו לברכה [בספר המצוות] והרמב"ן זכרונו לברכה [בהשגות] שניהם יודו שיש בזה לאו ושהוא נמנה בחשבון הלאוין, אמנם נחלקו בו בעניין זה, כי הרמב"ם זכרונו לברכה יוציא איסור יין נסך מן המקרא שכתוב בפרשת האזינו שנאמר [דברים ל"ב] ישתו יין נסיכם, ואיסור שאר תקרובת עבודה זרה מלא ידבק בידך מאומה מן החרם [דברים י"ג], ומלא תביא תועבה [דברים ז'], והרמב"ן זכרונו לברכה כתב כי מפסוק זה דהשמר לך וגומר [שמות ל"ד] נלמוד איסור כל תקרובת עבודה זרה ויין נסך בכלל. ואני כתבתי זה המקרא כדעתו שלא כמנהגי בכל הספר כי כולם כתבתים כדעת הרמב"ם זכרונו לברכה, אבל בכאן ראיתי שהפסוק הזה נאה מאד לדרוש ממנו העניין, ועוד שיש בו אזהרה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [עירובין צ"ו ע"א] כל מקום שנאמר בו השמר, פן, ואל, וכולי, ובפסוק ישתו יין נסיכם אין שם אזהרה. גם ראיתי גדולים ממחשבי המצות שכתבו כן.
